קראנו את השיר של לאה גלוברג אני לבדי בבית: אני לבדי בבית / לאה גולדברג אוטו עמד מול הבית, כלב עבר בכביש. אני לבדי בבית, בכל הבית אין איש. אני לבדי בבית, מביט בחלון על הכביש. אמא הלכה לסבתא, אבא נסע לגליל. אמא אמרה "כבר שבוע שכבת, צריך ללבש מעיל. אתה לא תלך לסבתא, אם לא תלבש מעיל." התעקשתי, והיא הלכה לה. קראתי שלושה עמודים. בדירת השכנים למעלה, מנגן פטיפון ורוקדים. לאמא טוב - היא הלכה לה ובבית אני לבדי. אני לבדי בבית. לי בכלל לא עצוב... הנה אוטו עומד מול הבית, על חלון מטיל לו זבוב. רק הוא ואני בבית. מתי כבר אמא תשוב?! השיר זימן שיחה על רגשות ותחושות. בעיקר על תחושת הבדידות במצבים שונים. דיברנו על מצב שקשה לנו להודות במה שאנו מרגישים - לפעמים אנו נפגעים ולא מודים, לפעמים אנו זקוקים לעזרה וקשה לנו להודות ולבקש עזרה. הילד בשיר טוען שאינו עצוב אך משתמע מתוך הכתוב שהוא עצוב. לאחר השיחה דיברנו על מבנה השיר: חרוזים, בתים ושורות קצרות. חיפשנו מילים המוכיחות א...
הזכרתי להם שהם מחויבים אחד לשני ולכללי הכיתה 
התרגשנו, התחבקנו והיה קשה להיפרד. 
תגובות
הוסף רשומת תגובה