אמאמורה לשתיים

עליתי לכיתה א'.. אחרי שלוש שנים עם הבוגרים שלי, לא באמת ידעתי איך אקבל את הקטנטנים החדשים..
אחרי שקיבלתי את רשימת השמות חיפשתי שמות מוכרים, אולי תהיה או יהיה לי עוד אחד או אחת כמו.. בכל זאת לקבל ילדים חדשים ולפנות מקום בלב לנוספים זה לא פשוט (עברה בי אותה המחשבה לפני כניסתה של מאור הקטנה לחיי).
ברגע האמת שקיבלתי אותם זה היה כל כך טבעי! קיבלתי חבורת קטנטנים שחלקם עדיין לא חגגו גיל שש. הם נכנסו לחיי כמו רוח סערה וכבר ביום הראשון של ספטמבר הם הפכו להיות שלי.. ממש וכאילו ילדתי אותם.. כמו את מאור הקטנה.
כל יום אני לומדת אותם ולומדת את המערכת שעובדת בכיתה א'. זה חדש עבורי למרות הניסיון שיש לי כמורה במערכת.
בכיתה התרגלתי שיש מי שירכיב לי את המחשב בבוקר, מי שאחראי על יומן המורה, מי שמנהל לי את כל ספריית הכיתה! בכיתה א' זה אחרת.. הכל מהתחלה. הכל חדש, הכל כמו קסם.. קסם אחר וחדש עבורי.
כל סוף יום בכיתה א' כמו עם מאור הקטנה אני יוצאת עם סיפוק חדש וידע שהופך אותי למורה או אמא יותר מיומנת.. עושה פחות טעויות כמו שעשיתי עם הילדה הבכורה שלי וכיתתי הראשונה.
כנראה שככה זה כיתת חינוך שניה או אמא לילדה שניה.

טוב אז עכשיו אני אמאמורה מאוהבת בשתיים  

זו מאורי, מאור עיני הילדה השנייה והקסומה שלי:

 

 

וזו אני והחבורה החדשה שלי: